סיסטרהוד

לפני שנתיים נסעתי בפעם הראשונה לראות בתי ספר לתלמידות בחו"ל על מנת לקבלת השראה. לפני שנסעתי, שוחחתי עם בתי הבכורה ושאלתי אותה אם היא הייתה באה ללמוד בבית הספר אותו אקים. היא ענתה שלא והסבירה שבנות יחד זה איום ונורא. כל כך הרבה ריבים, רכילות, קבוצות מתנגחות וחרמות, וזה ממש לא בשבילה.

זו לא הייתה הפעם הראשונה ששמעתי התייחסות כזו לקבוצת בנות יחד, בעיקר מצד נשים. משפטים כמו "נשים נשים שק של נחשים" או "אישה לאישה זאב" נאמרו על ידי גברים ונשים כאחד בהקשרים שונים.

כימאמנדה נגוזי אדיצה (Chimamanda Ngozi Adichie) אומרת בהרצאה המעולה שלה שאנו מגדלות את הבנות שלנו לראות עצמן בתחרות לא על קריירה או הצלחה בתחום העניין, אלא על תשומת הלב של הגברים.

רחל סימונס, סופרת העובדת שנים רבות עם נערות במסגרות בית ספריות, טוענת שבנות תמיד ימצאו בקונפליקט בין האהבה לחברה שלהן לבין קנאה ואף כעס על ההצלחה שלה – הצלחה בלימודים, עם הבנים, בחברה. כשאנו נמצאות בהתנהלות כזו, קשה מאד לכונן אחוות נשים (סיסטרהוד) ומרחב תמיכה שיכול לעודד הצלחה באמצעות מנטורינג, הזדהות ועזרה הדדית.

עם המחשבות בעקבות דבריה של ביתי, שאלתי את כל התלמידות שראיינתי בביקור בחו"ל, מה דעתן. באופן גורף, בלי קשר לגילן או לבית הספר בו הן למדו, הן ענו שזה לא נכון. חלקן אף טענו שמדובר בנרטיב חברתי מושרש ומכוון שניתן לעקרו.

לטענתן, אם מפתחים את חוש האחריות ההדדית, מדברים איתן על הכוח שניתן לשאוב זו מזו ומלמדים איך לפתור קונפליקטים בצורה בוגרת ומקדמת, יוצרים נרטיב חיובי חדש.

את התפיסה הזו אנו מתכוונות להביא איתנו ל"ענבר". נרצה לאפשר לתלמידות שלנו חוויה מעצימה ומעצבת של קבוצת השוות הדואגת האחת לשנייה ורוצה בהצלחתה. כל זאת מתוך הבנה שכאשר אנו מעודדות קבוצה כזאת אנו  לא רק יוצרות את הבסיס לרשת קשרים נשית משמעותית שתהדהד בעתיד בחיפוש עבודה, המלצה, או סתם מילה טובה אלא גם מחזקות את קאדר המנהיגות העתידי של ישראל.