כישלונות
בספרה המרתק "דברים שהלוואי שידעתי בגיל עשרים" כותבת טינה סיליג שבקורס אותו היא מעבירה בסטנפורד היא מסיימת את השיעור הראשון באמירה "לעולם אל תחמיצו הזדמנות להיות מדהימים". המשפט הזה גרם לי לתחושה אמביוולנטית, מצד אחד, כדאי להסתכל על כל דבר שאני עושה בחיים כהזדמנות ולעשות אותו בצורה מעולה ומצד שני, כמה ציפיות משפט כזה יוצר, ציפיות חיצוניות ופנימיות, בעיקר על נערות ונשים.
זה מתחיל כבר בגיל צעיר: ציוני המיצ"ב של תלמידות באופן עקבי גבוהים יותר מציוני המיצ"ב של התלמידים. זה לאו דווקא קשור לרמת החוכמה, אלא לרמת הציפיות המוגזמת. אנו מצפות מהבנות שלנו להיות תלמידות מצוינות, להתעניין במספר תחומים, להסתקרן, להיות חברה טובה, לתרום לסביבה, לשמור על גופן, לגלות אכפתיות, לעזור ולעשות את הכל בחיוך. ואני אפילו לא מתחילה עם הציפיות הלא הגיוניות שיש לנו מעצמנו כנשים ואימהות.
מלבד החשש הסביר מדיכאון ותסכול גבוה, הלחץ להיות מושלמת עלול לייצר חרדה שתמנע מאתנו לקחת סיכונים, כי סיכון עלול להוביל לכישלון. כשאנו לא יודעות להיכשל, כל אי הצלחה תביא לתסכול ומשם יווצר הפחד שיפגע לנו בביטחון העצמי. הרי אף אחת לא יכולה באמת להיות מושלמת.
ההתמודדות עם כישלונות משפיעה על בנים ובנות כאחד. רוב הצעירים יבחרו ככל הנראה במשהו שהם מכירים או טובים בו מאשר להסתכן בתחושת בושה פומבית. עדיין האפקט השלילי אצל הבנות גדול הרבה יותר והתוצאה תביא בהרבה מקרים לשיתוק, אי רצון להתנסות ולהימנעות מהצבעה בכיתה, לקחת תפקיד חדש ומאתגר, לבקש העלאה בשכר ועוד.
אחת הדרכים בהן אנו מחנכות ב"ענבר" למצוינות היא באמצעות מתן האפשרות לבנות להתנסות בכישלונות קטנים. אנו מאמינות כי ככל שיתנסו שוב ושוב, הן תצבורנה רצף של הצלחות וכישלונות שיבנו את הדרך להצלחה, והביטחון העצמי שלהן יגדל בהתאמה.
אנו שמות דגש על הפיכת המרחב הלימודי לסביבה המעודדת את התלמידות להתנסות בדברים חדשים, לטעות, להשמיע את קולן, קודם כל במרחב בטוח ומאפשר ואז במרחבים מאתגרים יותר מחוץ למסגרת הבית ספרית.
לשם כך, בנינו ב"ענבר" – שיפתח בשנת הלימודים הקרובה – תכנית מנטורינג שתלווה כל תלמידה לבנית תכנית אישית ומעקב אחרי ההצלחות והאתגרים בדרך למימושה, יצרנו יום למידה מחוץ לבית הספר שמאפשר צפייה, התלמדות והתנסות במרחבים שונים, ועיצבנו מודל בית ספרי מיוחד ליצירת סביבה שהיא גם מאפשרת וגם מאתגרת.
