סינדרום המתחזה

מאיה אנג'לו היא אחת מהדמויות הבולטות והחשובות בעולם הספרות והאקטיביזם. היא כתבה למעלה משלושים ספרי שירה, פרוזה, מחזות, ביוגרפיות, תסריטים ועוד. באחד הראיונות היא אמרה: כתבתי אחד עשרה ספרים ועדיין כל פעם מחדש אני חושבת- 1או או, עכשיו הם הולכים להבין שבעצם עבדתי על כולם ולגלות מי אני באמת'.
זה מאד אמיץ מצד אנג'לו להנכיח תחושה שרובנו חשות בה בסתר ליבנו. התופעה הזו נקראת "סינדרום המתחזה".

סינדרום המתחזה היא האמונה (השגויה) שאני לא ראויה לתפקיד אותו אני עושה ולכן אעבוד קשה על מנת להסתיר את זה מהסביבה שלי. עם זאת, אני יודעת שזה רק עניין של זמן עד שאתגלה ואז יעיפו אותי, יפטרו אותי או יגרשו אותי בבושת פנים.

התופעה הזו נוטה להופיע אצל אנשים שנמצאים בקבוצות מיעוט, ששוברים מחסומים ולוקחים סיכון גבוה בתפקידים חדשים וניתן למצוא אותה בעיקר אצל נשים, שחורים או בני מיעוטים וכאלה שהן דור ראשון להשכלה.

התחושה יכולה לנבוע גם מהחשש שאנחנו כמו שאנחנו לא מספיקות, דבר שישפיע על הביטחון העצמי ועל ההחלטה אם ניקח או לא אתגרים שעלולים לגרום לנו להתגלות כרמאיות או סתם כטיפשות. לפעמים נדמה כאילו מקהלת קולות יוונית הנמצאת בתוכנו מספרת לנו כמה שאנחנו לא מוצלחות, ובכך משפיעה על הדרך בה נבחר.

בגיל ההתבגרות התופעה תופסת נוכחות מוגברת כמו כל שאר הדברים וישנה נטייה חזקה יותר להקשיב לאותה מקהלת הקולות הפנימיים.
אז מה נוכל לעשות כדי להתמודד עם האפקט של התופעה?

קודם כל לזהות את התחושה, לתת לה מקום אבל להבין שזה לא אנחנו, זה רק רגע אחד ולא עובדת חיים שאינה ניתנת לשינוי. כשנזהה את הקול שאומר לנו שאנחנו לא טובות מספיק בשביל המגמה הזו או התפקיד הזה, נוכל לענות לו – תודה אני בוחרת לא להאזין לך עכשיו.

אם הילדות שלנו, או אנחנו למען האמת, חושבות שאנחנו לא מספיק יפות, לא מספיק חכמות, לא מספיק חזקות ועוד, נגיד להן ולנו – זה רק קול אחד מתוך קולות רבים שמרכיבים אותי. זה חלק קטן וחושש שנמצא אצל כולם, אבל לא צריך לתת לו מקום מעבר למה שהוא – קול אחד.

בסביבת "ענבר", נוכל לעבוד על התהליך הזה במסגרת תכנית ההתפתחות האישית והמנטורינג שכל תלמידה תקבל ובנוסף, לתת מקום רב ליצירת תחושת ערבות הדדית וגיבוש של קבוצת השוות, כך שיתאפשר לנו לשמוע קולות מחזקים ומקדמים.