מזל או יכולת?

במאמר שפרסמה ד"ר הלוורסון מבית הספר לעסקים באוניברסיטת קולומביה, היא ציינה לאחר ששוחחה עם נשים בכירות, שנשים מייחסות את הכישלונות שלהן לסיבות פנימיות ואת ההצלחות לחיצוניות. לדעתה, הדבר נובע מהאופן בו אנו מגדלים את הבנות והבנים שלנו בתוך מערכת החינוך. אם לדוגמה תלמיד ותלמידה יעשו מבחן במתמטיקה ויכשלו בו, הילדה תגיד 'אני לא טובה במתמטיקה' והילד יגיד 'כנראה שלא למדתי מספיק'.

המחשבה הזו תתקבע ותהפוך לאמונה שהיכולת של הנשים מולדת ואינה ניתנת לשינוי, בעוד שגברים מאמינים שהם יכולים לפתח יכולת באמצעות מאמץ ותרגול.

את ההצלחות לעומת זאת, נשים נוטות לייחס לגורמים חיצוניים כמו מזל, משימה קלה או עזרה מאחרים. גברים לרוב ייחסו את הצלחותיהם למעלות ולמיומנויות שלהם.

המצב הזה מונצח גם על ידי המערכת המקדמת גברים על סמך כשרון ופוטנציאל ונשים על סמך הצלחות מוכחות וותק (מקינזי 2011).

ככה נשים מפסידות פעמיים. הן מגיעות עם התחושה כי עליהן להגיע לביצועים טובים יותר ביחס לעמיתיהן, והמערכת משדרת להן שזה עדיין לא תמיד מספיק.

איך אפשר לייצר שינוי? בד בבד עם זיהוי הכשלים המערכתיים וטיפול בהם, יש צורך לשנות את הפרדיגמות המעכבות כבר בשנות החינוך המוקדמות.

סביבה תומכת ללא הטיות מגדריות, המאפשרת פיתוח תחושת מסוגלות אישית, יכולות, שאיפות וחלומות של כל תלמידה, תאפשר לה לבחור נכון עבורה, להשמיע את קולה ולהתנהל בביטחון ובאמונה אישית. זה מה שאנו חולמות לאפשר לתלמידות שלנו ב"ענבר".